שיר ישן

ושוב לבדה עצובה גלמודה
ושוב בוכה בודדה במיטה
על כל הפעמים וכל הדברים
שהייתה צריכה להגיד ושתקה

ושוב בוכה עצובה ושקטה
על כל האנשים וכל השירים
ועל כל הריבים וכל הרגעים
שנמנעה מלהגיד ״תפסיקו״

ושוב כבר מוּצה חושבת לעצמה
ושוב היא כבר מזלזלת בעצמה
ושוב כבר נמאס והכל מיותר
ושוב חבל שלא התחיל וכבר נגמר

ושוב היא מקווה שבמקום מחר
יהיה אתמול של לפני חודשים
כשהייתה אדם מאושר
בלי כל הריבים ואנשים אחרים

אז שוב זה נמאס ושוב מיותר
ושוב אתבאס והכל יהיה בסדר מחר
ושוב חיוך מזוייף ושוב מסכה
ושוב משקרת לעצמה, אין ברירה