שיר טיפשי שכתבתי

אנשים הולכים להם ברחוב.
כולם באותה הצורה,
כולם באותו הלבוש,
אין מקום למקוריות,
אין זכר לאהבה.

אנשים הולכים להם ברחוב,
ממהרים לעבודה,
מסתכלים כל שנייה על השעון היוקרתי,
אדישים למה שמתרחש סביבם.

אולי ככה זה אמור להיות,אתה חושב לעצמך כשאתה
הולך באחד הרחובות האלה,
את הדיוק,את אותם המבטים שנשקפים אליך מכל עבר,
את ההליכה ללא מעצורים,את הלבוש המוקפד.
ואז אתה נותן מבט נוסף בעולם המזוייף ההוא,
שכולם בו אותו הדבר,
ומבין שלא ככה…זה אמור להיות.