שיר חסר מילים

לבד בחדר, שאין בו איש.
אני בוהה בשמש השוקעת.
זמזום שיר, עולה מבין שפתיי
ולפתע, תוקפת אותי בדידות

השיר הזה, שיר חסר מילים
עוטף את לבי ברכות.
שיר שאף אחד מעולם לא שמע
כאילו מעולם לא התקיים
שיר רק שלי.

ואני מזמז לעצמי בריקנות,
מחכה שיבואו הצלילים
אשר מזמזים בקולי הרועד
ממשיך להקשיב לעצמי.

לבד בחדר, שאין בו דבר.
אני בוהה בעיר החשוכה.
והמנגינה שלי מרככת
את הדממה החונקת.

השיר הזה, שיר חסר מילים
עוטף את חדרי ברכות
שיר שאף אחד לעולם לא ישמע
שיר שלא יצא לאף אחד להכיר
שיר רק שלי.

והצלילים מחבקים את גבי.
חדר ריק נמצא אי שם
והמנגינה שלי מזמזמת
את המילים הנעלמות.

ואני מנגן לעצמי
עם שפתיי
את השתיקה שנותרה.