שיר הנמשים

נמשים מחוספסים
את פני מכסים
נמשים אדומים כתומים וחומים
על העור מתמקמים
באים הם בשקט באין יודעים
עד שבמראה אותם רואים
האף גדוש באותם נמשים
ולמרות זאת אותם לא מרגישים
אבל לי זה לא מפריע כלל
כי בלי נמשי אני לא אני בכלל