שיר בריחה

כשחשכה עוטפת
והנפש מלעיטה על עצמה סיפורי אימה מתחמקת מעצמה
היא יצאת, משאירה את עורה
נלחצת מתוכו
מחליפה את נפשה
זמן לחטוא
כשהדרך הארוכה
מאיימת על חירות נפשה
מוצאת היא יער
ללטף את עלי השושנה
נוגעת במרקם
ונרדמת עייפה
לאור הלבנה שמתעקשת להאיר
את הנפש האבודה
ואנו נפגשים,
כקסם או כישוף
לרקוד ריקוד
ששמור לאוהבים.
אסור הוא עלינו
אבל נטוע
בתוכנו
וכך כל יום
יושבת הלבנה
להעיר על ליבנו
שהיא תמיד רואה
אך אנו
בחשכי הדממה
מחייכים עוד חיוך
של הבנה