שיר בינוני מינוס "העוף"

מהרגע בו פרסתי כנפיים
הבנתי שבחיים יש תעלומה
לא ברור לכל אחד לאן הוא מגיע
למה וכמה הוא בא.

חשבתי שאני אהיה זו שאצליח
לפענח דבר מסתורין,
אגלה אבק תחת אבן –
שיספרו וישירו שירים.
אבל אחרי שנים של עשיה
לא נורמלית בראש
הנחתי שפשוט אין תבנית.

זהו סיפור עצוב
על איש שפרס כנפיים
עצם עיניים –
מה שבפנים הוא שחור
הוא ריק הוא מורגש.
בין אם היה גיבור
קורבן או הרשע
נאלץ בסופו של דבר
להתנגש בדבר מה
(בכל זאת עצם עיניים כשעף)
שהסב לו כאב רב .

ולפני שימות ישכב על הקרקע –
הוא אולי שכב שם כבר
הרבה מאוד זמן.
לא הגיע למפגש של איש ורע
משפחתו חיכתה – בלי תשובה.
והוא ימות על הקרקע
הם האמינו שיפגשו ברקיע –
תרם זיקנה ילד נפל.
הוא לא יפרוס עוד כנפיים
מאז שעצם את העיניים,

אך את המוות, כך אומרים
דווקא לא "כיבד" –
ופקח עיניו.
יש כל כך הרבה יופי
לטבע להציע
כדי לערפל בנקמניות תחושה
אחרונה.

העוף הזה לא היה תשובה
של אף אחד אחר.
הוא לא היה תשובה.
לסיפורו אין סוף
ורומזים לי שגם לא התחלה.
הוא הסיח את דעתו מן המוות
חסר משמעות ככל שהיה.
ומן החיים…
לא הצליח מבטיח
כמה קל לפעמים לשכב
כמה מודע להיות
קשה.