שיר אמתי על עצמי

ילדה שאהבה לכתוב, נכנסה לאתר,
העלתה סיפור, וקיבלה הרבה צפיות.
ואותה ילדה, שאת הסיפור שלה אנשים אהבו,
לא כתבו לה בכלל תגובות.

היא הייתה עצובה, אך העלתה סיפור שני,
וקיוותה לתגובות טובות.
והפעם,
באמת כתבו לה תגובות טובות.

היא הייתה שמחה, והעלתה הרבה סיפורים.
אך לאט לאט התמעטו התגובות,
וכשהיא העלתה את סיפורה האחרון,
לא כתבו לה בכלל תגובות.

אותה ילדה הייתה ממש עצובה…
אז היא ניסתה לפנות אל ליבם.
היא כתבה מכתב כדיי שירשמו לה תגובות,
בקיצור היא ניסתה לקנות את הקשבתם.

היא כתבה ת'מכתב הזה לאותם אנשים
שהבטיחו לעקוב אחרי סיפורה
ולא רק שהם לא קיימו את הבטחתם,
הם גרמו לה להרגיש רע.

אותה ילדה לבסוף שקלה לעזוב את האתר,
אך בסוף לא עשתה זאת.
האתר היה יותר מידיי יקר לה,
לאותה ילדה שלא כתבו לה בכלל תגובות.

אז בקיצור, אם לא הבנתם,
הילדה הזאת היא אני.
ואולי אני באמת יעזוב את האתר
אם לא יכתבו לי תגובות.

השיר הזה נועד לאותם אנשים שהבטיחו לי שהם יעקבו אחריי הסיפור, אך לא עשו זאת. בהתחלה היו לי כל כך הרבה תגובות, אבל זה הפך למצב כל כך גרוע, שאני מפרסמת הודעה, וכל מה שיש לי זה רק 4 תגובות שאפילו לא קשורות למה שכתבתי. אז בבקשה, אתם מוזמנים לכתוב, כאן, אבל עדיף לי שתירשמו בסיפור שלי, "הבטחה של אש וקרח" או בהודעה, "לקוראיי הבטחה של אש וקרח" אבל בבקשה אל תקראו וזהו. אני מתחננת אליכם שתכתבו, בבקשה!!! מה עוד צריך לעשות כדיי לקבל ממכם קצת תגובות?!