״ שאדו״

ניחוח הגיח באוויר חדרי ועיניי נפקחו
מראהו וריח עורו נרקעים בראשי
נדרכים על אדמת פניי.
שערותיי נעמדות אחת אחת
וראשי מדמיין את כף ידו
מושכת את אורכו של גופי.
וידיו מגיעות אל צוורי
פותח בעדינותו את
ביצות פנינותיי
וממשיך לללטפן מניח אותן
על כף רגלי ועולה מעלה מעלה.

לפתע נקישות בדלת, אחח.. ריח הבושם..
חיוך דל על שפתיו, חיוך מושחט לא מאולץ.
חיוכו ממזר שלי בן למשפחת..
ואני נסחפת אל מחוזות אחרים.
ומעזה.
הוא שומע את לחישתי את בקשתי.

את ליל אמש לא אשכח.

מפשילה את בגדיי,
בשקט בשקט
ומסתובבת להנאתי באורות של פריז.
בחלונות הראווה.
בין וילונת הסטן
הבורקים בלבן, ברוך.
אני מסתובבת לאיטי
מושכת בתנועות
נשיות ומעבירה את הסטן
על גופי תנועות גופי שטות
ומשייטות.
״בית המלון המפואר,
כמוך שרלטן״.

ראול בן למשפחת ״רזיאל שאדו״
הצרפתים המהוללים
שידועים הם בטעמם, בעושרם.
טוב מהטובים ביקש עבורנו.

חולצתו שסועה למחצה ואת עורו הורדרד
מקשטות שערות.
מחשבותיי משייטות בשיכרון,
נושאות בכוהל התשוקה
נספגות בראייתי.
בראשי ״ראול רזיאל שאדו״
נרקם לו כספר שסוחף אותי, מושך אותי
מגלה אותי ומשתעשע בדמיוני
וגופי ממשיך להתעטף בבדי הסטן.
עד שעיניו מביטות בי,
וידיו קוראות לי לבוא.

איני עומדת בפיתוי.