תשוקה
פסעת עם שערך הריחני
בין שיחים מטפסים ביער שחור
חשוך כעומק הגוב.
גוב השוכן בלב היער,
גוב בו השלכת את הטבעת,
אשר הטביעה את שהִתְאַווּ לבנו.
אורו של השמש חדר
בין סבכי העלים והפרחים.
כעת חשכה עוטפת,
וזאבים בין העצים מפטרלים.
האם לנטוש או לחלץ את שהושלך?
כוחי נדם, ידי שמטה
והטבעת ללבי קראה.
נכסף לימים הלבנים אגורי התשוקה
בהם הייתה מיטתנו
המושא לקיום הקדושה.
תגובות (8)
כן זה ציורי מאוד, ישר בלט לי לעיניים השיח המזעזע הזה. אהבתי אבל חשבתי שמהמטפורה של השיח עברת כבר לזאבים ומיטות וזה קצת קפץ לי, כאילו רעיון השיח העוצמתי לא הושלם והשאר הם סתם נסיונות להשלים את החסר. אבל נהניתי
לא התמקדתי כי זה נועד לתת רקע לשיר.. אבל שמח שנהנת זאת גם הייתה המטרה שלי! :)
אהבתי מאוד, שיר יפיפה♥♥
+5 כמובן!
תודה רבה!! :)
שיר מאד מאד נחמד. אני דווקא התחברתי לבחירה שלך להשתמש בכמה מטאפורות שונות שמציגות את אותו הרעיון, אבל אני חושבת שאולי היה אפשר לעדן מעט יותר את המעבר בין מטאפורה אחת לאחרת.
מלבד זה, השיר באמת היה נהדר. מאד אהבתי את הגישה שלך בשיר הזה. עבודה מעולה!
אני מאוד שמח שהצלחתי להעביר את המסר ושנהנת מהעבודה שלי! תודה רבה! אקח את הערתך לתשומת לבי בכתיבת השיר הבאה. :)
זה ממש ציורי! לא אהבתי בכלל, כדאי שתפרוש!
עניין של טעם! לא נראלי שאני אפרוש בגלל הדעה שלך. אם החומרים שכתבתי לא מעניינים אותך אז התגובה שלך לא מעניינת אותי. מצטער..