תחזרי על זה שוב

"תחזרי על זה שוב?! מה אמרת?!"
היא ניתקה את הטלפון ואחרי חמש דקות היא חסמה אותי בכל הפלטפורמות האפשריות. התקשרתי לטלפון של הבית שלה, והקו היה מנותק.
היא לא ענתה לטלפון גם בשבועיים שאחרי, ובחודשיים שאחרי גם. הורדתי את התדירות של הטלפונים, הכה עורגים למענה, מארבע שיחות ביום לארבע בשבוע.
עד עכשיו אני לא מבין. מה יכול לגרום לבן אדם להיות כזה כלפי מישהו אחר? חודש של אהבה טהורה, ובהחלט אחד החודשים הכי טובים שהיו לי אי פעם- אבל ההדדיות, שאמורה להיות אחד מעמודי התווך של כל מערכת יחסים, הייתה חד צדדית.
זה היה חודש שלם של הדדיות חד צדדית.
הכרנו לפני חצי שנה, כשהייתי אפס גמור, חסר עמוד שדרה ובעיקר חסר כל תקווה אפשרית. הכרנו באיזה אתר עלוב באינטרנט, כשמרוב ייאוש שאלתי אם מישהו יכול לעזור לי בלמצוא מקור לאושר ששמו אהבה- בשפה פשוטה, איך להתחיל עם בחורות.
היא ענתה לי.
הפסקנו לדבר אחרי שבוע, ואחרי שלושה חודשים התחלנו לדבר בשנית. הנסיבות ההתחלתיות מאוד הצחיקו את שנינו, והמשכנו לדבר עד שקרה הנורא מכל, ששמו התחלתה של אהבה הדדית.
החודש שהיינו ביחד היה יותר ממדהים. מהפיקניקים בפארק, להחלקה על הקרח, לנשיקות מלאות התשוקה ולחיבוקים החמימים והאינסופיים שבעל כורחם נקטעו בפרידות הכואבות שבין פגישה לפגישה. על זה חיפו השירים העילגים שניסיתי לכתוב ושמעולם לא נגמרו כי לא היו לי מספיק מילים לתאר את הרגש הטהור שהחל לזרום בי ולא חדל. הייתי מפל של סנטימנטים ושל אושר בגובה מטר שמונים וארבע, שלא הפסיק אפילו לרגע.
נפגשנו ביום של החודש. קניתי לה מתנה והיא לא הביאה שום דבר משל עצמה, חוץ ממבט מושפל ומאוכזב קלות, שנעלם רגע אחרי הנשיקה שבאה אחרי, וחזר מחדש ברגע הפרידה על רציף הרכבת. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.
היא התקשרה אליי כעבור ארבע שעות, והסבירה כי מטרת כל החודש הזה הייתה להראות לי שאני לא אפס ושאני כן מתאים למערכות יחסים, אבל לא היה לה חצי רגש כלפיי "במשך כל התהליך" והיא רצתה לבחון אותי כי היא מוצאת סיפוק רגשי באכזבות של אחרים.
לקרוא לתחושה שבאה לאחר מכן "אכזבה" זו מחמאה גמורה.
לקחה בדיוק הברה אחת ושתי שניות להבין שאני אידיוט גמור, ועוד שנייה להבין שההברה הזו היא האחרונה שאשמע ממנה אי פעם. ואז עוד שנייה להבין שאני אידיוט גמור.
נשברתי.