תולעת הבגידה

קשקשת פלדה וריר חומצתי,
חמקמקה, זעירה, עם אפקט עוצמתי

ערפדת נשמה, גזלנית כל תחושה
ציידת מורעבת לכל פיסה חדשה

נוטעת לה שורש, שולחת גרורות
שורפת, מכוה, זועקת לעוד

נטולת מחשבה, הגיון ושליטה
אחוזת אובססיביות, ממשיכה בשלה

מעכלת בנחת כל פיסת נשמתי
יצירת מופת חולנית – שלך אישתי

מרגיש כל תנוע, תא ועוד תא,
מתענגת, לועגת, בכל נגיסה

מחלחלת בי פחד, זעם ורוע
מתעצמת, בזה, תוקפת מרגוע

אורבת לאופטימיות בתוך המוח
רומסת משמעות אותה בחרת לזנוח

הפראיית התולעת, טיפוחה ושטילה
נעשו על ידיך במודעות מלאה

כל חיבוק, נשיקה ומילות אהבה
פתחו לה משכן בתוכי לרווחה

השחזת את שיניה, החמצת את רירה
כשנתת מגופך וליבך בערמה

כשויתרת עלינו, בחרת לך לבגוד
חיזקת את חוסנה והכנת למצוד

היא פרי מטופח של חוסר מצפון
אינסטינקט תאוותני וחיפוש הגיוון

ריגוש בגוף זר, תחושת השליה
התעלמות, שהיא כאן, מוכנה ובשלה…

אהבה ותשוקה שהרעפת לך עליו,
התרפסות וכניעה כמובן מעליו

גניזת אהבה, זיכרונות ותחושות
בחירתך להתמסר למילותיו הנחושות

כל אלו ועוד, מחשבות ועובדות
מגרות את התולעת, אפילו מאוד

חופרת בתוכי ללא רחמים,
כגון מעשייך כשהייתי תמים

ליבי הנצור, רק אותך הוא הכיל…
נלחם בחורמה בתחושות שלעיל

לו חיפשת את הדרך, ראית את האור
בן זוגך, הילדים ופרצת מהקור…

היית מושיעה את עצמך ואותי
הלואי ונזכרת, באמת חשקת בי !

היית רק נמנעת מזיווג עם שטן
מושיטה את היד – מעולם אני כאן

לו היית מפילה, בזמן וסופית
היה זה עוזר לפצעיי להגליד

ימים ארוכה, לילות לאינספור
שניות כמו נצח במרדף אחר אור

מתייסר בגללך, בכל רמח איבריי
אוסף ותופר את עצמי, במו ידיי