שלך, איתי.

גינת בילו שלי,
כבר כל כך הרבה זמן עבר,
ולא השתנית בכלל,
אותם קימוטים במרצפות שלך,
אותם העצים הרגועים שלך,
אותם הספסלים המכוערים שלך –
שבעיניי כל כך יפים.

גינת בילו שלי,
הזמנים שלנו חקוקים בליבי,
כבר כל כך הרבה שנים,
הצחוקים והקולות שלך,
הבכיה והצעקה שלך,
החיבוק והפרידה שלך –
שמדממת בתוכי.

גינת בילו שלי,
כעת את באמת שוב שלי,
כי כשעזבתי אותך ממזמן,
היית פה לבדך,
אף אחד לא ביקר אותך,
אף אחד לא ראה אותך –
וחיכית רק לי.

גינת בילו שלי,
רק שתישארי כמו שאת,
מתוקה ומוזרה,
שלא יגיע הדחפור,
שלא יקום היזם,
שלא יתקרב הקבלן,
שתמשיכי בשלך,
איתי.