שלוש מילים, משמעות גדולה. אני-אוהב-אותה.

טוב עכשיו אין לי כוח לנסח את זה יפה.
אני כותב את זה כי אני צריך.
אני חייב להגיד את זה.
אני אוהב אותה.
כן, שלוש מילים. משמעות גדולה.
אני אוהב אותה. אני צריך אותה.
כמו שאני צריך חמצן לנשימה.
ואני יודע שזה לא יצליח. וניסיתי לשכנע את עצמי את זה לבד. אחרים ניסו לשכנע אותי את זה.
אבל זה לא עובר.. כי במקום מסוים? כנראה שיש לי עוד תקווה שזה יצליח.. אולי אני מאמין שיש סיכוי?
אבל אני יודע שאין סיכוי. היא אוהבת אותי כידיד. היא אמרה את זה.
אבל היא.. היא כלכך יפה. היא כלכך נחמדה. היא כלכך מוכשרת. היא מדהימה.
אני רק חושב עליה ומחייך אז אתה בטח יכול לדמיין איך אני מחייך כשאני רואה אותה או כותב עליה עכשיו…
היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
היא שינתה אותם ברגע.
אבל עכשיו.. לא ראיתי די הרבה. לא דיברתי איתה, יותר מדי.
ואני מתגעגע. וזה כואב. וכשאני עוצם את העיניים? אני מדמיין אותה ומתמלא שמחה, שאולי, אולי אראה אותה בקרוב. אני מתאמן וחושב רק עליה. היא מעניקה לי את הכוח. את הדחיפה האחרונה.
אני אוהב אותה כמו שלא אהבתי מעולם וכנראה שלא אוהב לעולם.
אני שומע את השירים ששמעתי איתה ביחד, אבל עכשיו.. לבד עם האוזניות מתחת לשמיכה.
בלעדיה הזמן עובר כלכך לאט ואני רק מקווה שאראה אותה עוד מעט.. :/