שיר שכתבתי – \ולעד נאהב\

# שיר שכתבתי מזמן, אולי לפני שנתיים, ועכשיו רציתי לפרסם אותו, זו מן סאגה כזאת – התחלה, אמצע, סוף. #

אני זוכרת שאמרתי שמצאתי את האחד,
אני זוכרת שהסמקתי ונגעת לי ביד
אני זוכרת את התחושה, איך שספרתי פעימות
ואיך לי התרסקו בבת אחת כל החלומות.!

לאורך השביל, היא פסעה לצדך
אוחזת, מלפפת את ידה בידך
עוד טיפה התקרבת, ואז זה קרה
מול עיניי הדומעות, וליבי שנקרע

והיום, ביום הזה ממש אני ניצבת למולך
מסוחררת, מלאת רגשות כמו בפעם הראשונה
אתה לא מתבייש, מגיע ומבקש סליחה
וכאילו זה יעזור גם קנית מתנה
תבין – אני רוצה לצעוק – נפגעתי מספיק,
אבל לא רוצה לחשוב עד כמה יהיה מעיק,
לחשוב שוויתרתי על לחזור לאהבת חיי
הראשונה והכי יפה שראיתי מימיי.
עיניי הוצפו דמעות והן איימו להתפרץ,
כמו הפצירו בפרהסיה שאשים לכך קץ.
לי אמרת חזרי, ואני הסתפקתי
האם לשוב כך בקלות אל מי שכה פגע בי
וחיבוק אחד שלך הכריע את הכף
זה הגורל שלי ושלך, ולעד נאהב.