שיר אהבה על פסנתר וגיטרה

כל נגינותיו
התנגנו למענה
כל שיר של סתיו
התנגן לכיוונה

אך היא פרטה באדישות
תוויה מתעופפים
ומתנגשים בו בקלילות,
מנגנים בו שנים

וקליד אחר קליד
התכופף וכרע
מלחש בעדינות
ורועד, כמו נכנע

כך חלפו להם שנים,
המנגינות לא נפגשו
הוא אהבה בכל ליבו
ולעומתה צליליו יצאו

היו פעמים בהם
הוא הרגיש כל כך מז'ור
וכשלא הייתה שמה לב
אז בלבו ניגן מינור

נגינתו שוב פרחה
ותו נמוך וכבד עבר
והיא ניגנה פתיחה
של שיר ישן מוכר

לפעמים הוא חלם
שיפצחו בדואט
יקימו בית
ויהיו לקונצרט

אך היא בשלווה
אקורד אחר אקורד
מנגנת, מתרכזת,
וחלומו נשמר בסוד

וכשיום אחד בא
איזה גיטר מגונדר
וצחקה היא בסלסול
וליבו הדק נשבר

הוא חשב שפסקה המנגינה
וקלידיו נדמו
אך המנגינה רק גדלה
ותוויו אליו שבו

והוא המשיך לנגן
כי זה כל מה שידע
לא הייתה לו כנף
אבל הייתה לו אהבה

ובלילה אחד
חרישי ועייף
היא ניגנה בשבילו
ניגון מכשף

קצר וקטן,
בחיוך מתנגן
מיתר דק וביישן
את המנגינה מעדן

אבל הוא לא הצטרף
כי פחד לקלקל
את היופי הזה
את הנס שמתחולל

אז כך עבר לו הרגע
והלילה גווע
ושיריו שוב המשיכו
להתנגן רק בשבילה…

אם רק היה יכול,
אם רק היה מתקרב,
ומזמזם לה, בלי ליווי
את כל מה שהוא חושב

כי עד מתי יוכל
לפזם בלי קול?
כבר נמאסו עליו כולם-
דו, רה, מי וגם סול

והוא המשיך לנגן
כי זה כל מה שידע.
לא הייתה לו כנף,
אבל הייתה לו אהבה.