שיגרה מאכזבת

ושוב, בוקר. אני חושבת לעצמי.
ולמה זה מוזר לי ששוב בוקר? ולמה השיגרה לא מספיק מספיקה לי?
זה כל כך מעצבן אותי ששום דבר חדש לא קורה, ומצד שני – מה ציפיתי? שאקום והשמיים יהיו סגולים?
דיי, ליאת.
אני פשוט ציפיתי שהבוקר אקום ואראה הודעה שלו.
ציפיתי לראות הודעה שהוא מצטער על הכל, שהוא רוצה לחזור, שהוא עשה טעות!
אבל, בינינו, (כן אני ועצמי אוהבות לעשות דיונים) גם אם הוא היה שולח לי נקודה אחת בלבד החיוך שלי היה מפה והיה חוצה לי את שני האזנים.
אני מוכנה להקריב את האזנים שלי בשביל הודעה ממנו.
למה?
שוב אני והלמה שלי?
ככה ליאת, קרה.
לא! אבל למה?
למה כל זה קרה? איך?
אהבנו, לא רצינו שזה יגמר לעולם, מה קרה?
איך אבל? איך זה אפשרי? מה קרה פתאום?
היינו בתקופה יפה, דברים שחיכינו להם הרבה זמן התחילו לקרות עכשיו, איך הוא קם והלך? אני רוצה לדעת מה הוא הרגיש, אני דורשת לדעת מה הוא הרגיש!
אני היית בקו שונה משלו? דמיינתי שהוא רוצה? הוא רצה.
הוא רוצה.
הוא רוצה?
כנראה שלא מספיק.
מתי אבין שאני שווה יותר?
אבל אני רוצה להיות שווה בשבילו , בלעדיו מה אני שווה?