רחוק
היא שוב סוגרת את הסקייפ,
ושוב היא- נאנחת.
עייניה שוב טרות אחר-
דבר מה, לא סולחת.
ושוב, ושוב ושוב ושוב-
פורצת בדמעות.
ושוב ושוב ושוב ושוב-
אין זמן לנחמות.
כי זה- שלא רואים.
מרחוק.
שוב מסתוובת, לחוצה-
בים כול שאר העולם.
מחפשת , דבר מה-
שמרגיש די, מטומטם.
ושוב ושוב שושוב ושוב-
לא מבינה היא למה.
ושוב ושוב שושוב ושוב-
רוצה היא, את מאמא.
ושוב ושוב ושוב ושוב-
דבר אין מה לעשות.
כי הוא רחוק, ולא קרוב.
ושוב, אין נחמות.
שעכשיו היא מחפשת-
דרך, להבין.
איך כול זה מסתדר פתאום-
וכבר אין מעשים.
וכול השאר- כבר נעלם.
כמעט ללא סיבה.
ומה שכבר קרה כבר-
חלף, ואין דבר.
אבל, כמעט תמיד.
זה לא, כול כך מתמיד.
כי אים לבכות על כוס חלב-
שנשפחה בשקט.
כי האו רחוק, ונעלם.
והיא כבר- משתוקקת…
ו..
שוב ושוב ושוב ושוב,
לא מבינה היא למה.
ושוב ושוב שושוב ושוב-
רוצה היא, את מאמא.
ושוב ושוב ושוב ושוב-
דבר אין מה לעשות.
כי הוא רחוק, ולא קרוב.
ושוב, אין נחמות.
תגובות (1)
ממש טוב, אהבתי את סיגנון הכתיבה שלך :)
(היו מעט טעויות)