רגע של כאב
יפות הן זוג עינייךְ, כאדמה הן לרגלי.
ויפות הן זוג ידייךְ, אשר לא עזבו כשכאב נפשי.
ומקסים הוא חיוכךְ, קצת עצוב אך תמיד אהוּב.
הלוואי והייתי יודע איך, אוכל לשמח אותו שוב.
ומה מרגש הוא מגעךְ מעולמות קצת אחרים.
אם רק יכולתי לבקש לחזור, להרגיש שוב לפעמים.
אני נאבד בתוך קולךְ, היינו רגיש ואף מתוק.
חופש בתוך תוכי ומנסה למצוא רק רגע נוסף עמוק.
ובדמעותיי הבודדות משחרר מעצמי את כל הצער.
שמרוב רגשות וגעגועים תמן אותי בסוג של יער.
יער- ללא שלטים המסמנים לך את הדרך.
יער- שבו כל עץ מהעצים בעל זיכרון וערך.
תגובות (0)