רגעים נצחיים

אל המאפייה נכנס
בחור גבוה ומזוקן
אני מנקה את מכונת הקפה
ורואה את דמותו משתקפת
נדמה היה לי שאלו פנייך
אך בתוכי יודעת שלא על פנייך אני מסתכלת.

בעודי נזכרת
בדמותך המעורפלת
במוחי עוברת
רכבת של חלונות רגעים
מזמנים אחרים
מימים יותר יפים
מרגעים שהם נצחיים

בקרון ראשון ישבתי על ספסל בבסיס
החזקתי את ידך
הנחתי את ראשי על כתפך
ומבלי לשים לב אמרתי לך
אני אוהבת אותך.

בקרון הזכרונות השני ידינו נכרכו זה סביב זו
רוקדים צמודים בפסטיבל של ריו
הצבעונית, הצעירה, מלאת החיים
ואנחנו הולכים שם בשקיעה
בין ההמון השמח
יד ביד
כנפש אחת, לכל החיים.

בקרון שלישי נרדמנו מחובקים
נדדנו באוטובוסים למרחקים שאינם נגמרים
שעות מצונפים אחד בתוך השני
מקלפים עוד שכבת קור
מחממים זה את זו
החזקת אותי אז קרוב
שאהיה שלך לעולמים.

אני עוקבת במבט אחרי הבחור שנכנס
ומבינה שלא את דמותך אני רואה,
נשאבתי לזיכרונות ישנים מהם נשברתי רק לשנייה
אך בבת אחת הרכבת נקטעה.
הגיע הזמן לחזור לעבודה.
אני מסדרת את הכוסות בצורה ישרה
מסתובבת, קשר עין, פונה אליו בחיוך
"כן מה בשבילך, אולי תרצה הפוך?"

נו טוב.
כדאי שאתחיל מההתחלה.
אולי יום אחד אהמר נכון
ובאמת זה יהיה אתה שייכנס לי אל המאפייה.