קול ללא צליל

בלילה בו השקט עוטף את העיר ,
הלבן יורד ,
כף ידך נשואה מעליך ,
ושבריר חלש.
נמס ברגע שמגיע אליה ,
את אוספת את האור , שמתווסף ללא צליל.
וצוחקת אליי ,
"איזה צליל זה עשה?"
ניסית לענות לך אך את כבר ,
לא שומעת דבר.
תגידי שכואב לך , תגידי שבודד לך ,
אלך אליך לא משנה לאן , אל תלכי ממני , לא לשום מקום אחר.
אל תעזבי אותי…אני ואת ,
שנינו כאחד…הלא כך?
את נעלמת יחד עם השלג המצטבר ,
וכל מה שאני יכול לעשות , זה לחבק אותך ,
אם זה היה אפשרי , הייתי רוצה.
לשמוע את קולך עוד פעם אחת.
עוד פעם אחת , רק פעם אחת.
קראי לי ,
בעייניך הריקות ,
משתקפת טיפת מים ,
העולם האפור עצור ,
ורק השלג , יורד ברכות ,
קולך המתקרר , כבר לא יחזור…
אינני יכול לתת לו להיעלם ,
תשמעי שוב את קולי , ושוב תצחקי ,
גם הדמעות , שוב מתייבשות ,
ולא מצליחות להמיס אותך.
עם זה אפשרי ,
קח את קולי כולו , ותן אותו ליקרה לי מכל ,
עם גורלי הוא להישאר , בעולם שבו את לא נמצאת ,
אז אמשיך כך….להירקב……
יחד איתך.
"אני אוהב אותך" , גם את זה ,
לא יכלתי להגיד לך ,
העולם שלי ושלך ,
ננעל.
לנצח….
גם אם אצעק לך , את לא תשמעי ,
וקולך כבר , לא כאן…
שלג מצטבר , אני מתחנן ,
המשך לרדת לנצח ,
וקח איתך את הכל ,
גם את חיי הקול הנחלש , מחק מפני האדמה את הכל ,
הפוך הכל ללבן….