צורב

וזה צורב לי בלב להמשיך ככה הלאה
כאילו זה היה שום דבר ונאמר "נו כבר יאללה"
אך הרגשות רצים להם למקומות לא רצויים
ואתה באמצע, רק מפחד מהגעגועים

איך ממשיכים הלאה?
למה זה ככה ריק?
אני יודע שזה לא יעבוד
אבל התחושות מדברות בשם עצמן

צורב לי בלב עכשיו
ואחר כך לא יצרוב
שום תרופה לא תעזור
רק אני מול העכשיו

ועכשיו שום דבר לא עוצר אותי
וכל הישג, אני רק רוצה לספר לך
אך אני מתנחם עם עצמי
שזה לא בשבילך, זה בשבילם – שמעתם?