פגישה

יושב מחכה עת לכתה על מדרכה
עקביה טופפים וליבי לקצבה
מתבונן על הילוך מעדנות ומתקרבת היא אלי
בישנות של נערות
חיוך מושפל וחצי התנצלות
ואני השקט מתבונן במלאכית
מעבירים עצמנו המהוסס לספסל עזוב
מדברים מעט מעט על כלום שחשוב
מבטים מתגנבים דרך שיער גולש
ואני לא מחסיר דבר צמא ורעב
מתבונן דרך נפש יבשה
בפרפר משונה שמביטה בי בתקווה
אתה שונה לחשה לעת ערב
ואני עונה שיודע ומהנהן בעצב
מבטי החודר לא נותן לה מנוח
וליבה השר מצטלצל באזני
יד מסיטה שיער מופז
ואני שותק מרגיע לב נלהב
שנתראה עוד היא שואלת בשקט
חיוך של שימחה ואחריו היסוס
האם ידי ישכילו לדאוג ללהבה שכזו
האם אוכל למשוך ממעמקי מצולה
תפקידי אינו ידוע רק קולות הגורל נאספים סביבי
חצוצרות ואורות מרצדים כאן בסך
וכשנפרדים לעת ערב מבטיחים לעד
שונים אנחנו ואחרים לא יבינו את שעל ליבנו
רק אנחנו