ענן עשן
אולי קצת חסרה לי האטימות שבעינך, אולי קצת יקר לי לחכות למעשה זול.
העולם הזה אפור יותר כשאתה הסם הצבעוני שלי, זוהרת בצבעי העלטה.
ואולי ההתמכרות אליך עמוקה כל כך שגבולות ההגיון שלי חונקים אותה.
לא יעבור הרבה זמן וכבר אמצא עצמי שואפת את הדממה שלך לריאות.
ומתוך השקט אשמע לקולך המשכר הצובע חדר באדום.
אינך מבחין בי כבולה אליך, טרגדיה מתוקה-מרירה.
בבקשה, רק שאיפה אחת.
היא תמלא אותי במוות קר לאט לאט עד שאעלם לגמרי, בדיוק כמוך.
תגובות (1)
שוב, אותה תמונה כואבת של האחד שאהבתי… כשאוהבים- פגיעים. כואב לי לקרוא. כולי צמרמורות ממך