על מפלס ההריסות

על מפלס ההריסות
מאת : גיל שבת

על מפלס ההריסות
אני נחה מול השמש
על סלעי החשכה שבלילות
אני שמה ראש כמו על אש
מתחממת לאט,
מתקררת מהר
כן חייתי ת' רגע,
זרמתי איתך גבר
לא דמיינתי אותנו עם ילדים
רק בנשיקות וחיבוקים
על מפלס ההריסות
הנחתי פרחים,
השארתי שקרים
ושכבתי מול כל העולם
שייפול עליי כך סתם
בקשתי
כשאתה כבר לא איתי
על מפלס ההריסות
מצאתי את הסיבות,
את הסיבות לחיות