סערת הורדים- יום הזיכון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה

ריח הורד מזכיר לי נשכחות.
את האבה הראשונה
הניתוק האחרון.
לפני שהוא נעלם ישר לתוך השדות
הוירדים שרו לו שיר אהבות
מזמור תודה על היותך אתה
על שמירה עלינו גם כשהכל נעלם.

וכשאתה נעלמת הם שרו לי את המנגינה
שיתארה את דמות, רוחיך
חיפשו אחריך רכות מגע רגליך
את האבה ללא נגיעה ללא ידיעה
שאתה אי שם עדין ער.

העלה שירד באותו הסתיו
הסופה שהחלה פתאום
שטפה הכל.
עקרה עוד עץ אחד.

לא מחמיץ דבר לא מוותר
להוציא מחשבה אחת שתגיד את דעותיך
לא, אני לא רוצה לעשות כבר את מה שאני רוצה
כי אתה בדרך למטרה.

דלת שתיפתח בגד שניתלש
זה רק אופי חיצוני אמרת
אל תרמי ידיים , אל תחששי
את חזקה משיותר נדמה לך
אל תשכחי.אל תשכחי.

אני צריכה את אהבתי אליו
ההרגשה של כפות רגליו נשאר רק
אפר ואבק.