נרקיסוס ואקו
יש פשטות שוברת לב
בשלולית כהה של מים
המשקפת את פני
בכוח אהבתו של נרקיסוס
לפעמים, השמיים מפציעים
על רסיסי גל נודד
בודד
כמוהו, גם אני
נשברת כשנוגעת לחוף.
כי ערפילי העשן המתאבכים בעיניך
צורבים את האזוב בין עפעפי
באפלת התאווה הכואבת הגרון
הנושכת את קרעי השפתיים
אהבתי אותך,
אקו שלי
לא ענית להפצרותי אף פעם
לא סיפרת לי את סודות עינייך העצובות.
לפעמים, עטית כנפי ציפור
צחקת בקול אילם.
אני ואתה, אקו…
לא נהיה יחד
כי אני נשקתי לחול
והתנפצתי מזמן
לוחשת עדיין סודותי אל הצדפים.
תגובות (0)