נפתח כמו ורד

אני זקוקקה להסבר בדחיפות, רק לאחריו אוכל להביע את דעתי על השיר?
שאהבתי, מה אהבתי? את השימוש בפרחים, את התאור שלהם, את הבחירה בהם ואת התפקיד של כל פרח.
במחשבה שנייה אולי פרח מתאר תחושה, כמו שיש גוש דמעות בגרון..
דבר אחרון, הקטע עם השלולית והמטריה נראה לי תאור שגוי.
מטריה שלא מצליחה להגן על שלולית זוהי ההגנה של השלולית כי אם הייתה מטריה לא הייתה שלולית ולכן אי אפשר לתאר את המטריה כמגנה, להפך היא הרסנית (לגבי השלולית)

הכתיבה שלך תמיד מסקרנת אותי, וכמו שאמרתי, יש משהו בשירים שלך שלמרות שאני לא מצליחה לפענח אותם ולרדת לסוף דעתך, תמיד משאיר אותי מוקסמת.

יוקי. שמחה שאהבת את דימוי הפרח. אני לא יודעת אם אני מסכימה על השלולית. ממממ למה? כי…. כל מה שאת אומרת נכון. אבל המטרייה אינה מטרייה. מתואר שהפרח נפתח כמו מטרייה. הוא המטרייה. והסחלב לא הצליח להגן מפני הדמעות. אולי כי הוא לא נפתח. הוא לא סיפור פתוח. או התחלה. הוא סגור. מטרייה סגורה. הוא מסמל סוף.
לגבי ההסבר. וזה גם לדידשה אני מאמינה. יש שלושה מצבים. שניים נגדיים. הראשון הוא התשוקה, פרח אדום, כמו מילים שנפתחות מהגרון, כמו התפתחות עלילה שדומה לעלי קוטרת שמסובבים אחד בשני בפריחה. והקוצים פה זה השלמה לגבעול הוורד. יש כאן שלמות. ומה שמכיל את כל זה זה זוג ידיים. השני הנגדי זה זרד. וורד שהתייבשש אוליי. צמח שוטה. כזה שתולשים מהגינה. כזה שזורקים למדורה. ועכשיו יש פה שלמות אחרת. הראשונה הייתה שלמות ניגודית כמו שני חלקי פזל מתחברים. עכשיו זו שלמות של שיוויון ומשקל. הוא מלא קוצים. והיא זרד. זה עדיין סיפור אהבה מעניין. זה שורט את הגרון כמן דמעות. ויוצא כנגד האדון מהפה שלה כמו חנית. ועדיין שתי ידיים אנושיות מכילות את זה.
החלק האחרון הוא לא ניגודי. הוא הפוך לגמרי משני הניגודים. לכן הוא מהופך וזה יוצר מעין משולש גבוה בראש שלי כשהחלק הזה הוא הקודקוד. זה סחלב לבן. אם אדום מסמל תשוקה ושחור מסמל מרד אז לבן מסמל מוות, ריק ואין- כמו אצל היפנים אבל לא הייתן אמורות לדעת. בכל מקרה אלה פרחי הלוויה. לבן וחלק נשמע חיובי אבל שיר אחיד עושה קונןטציה משעממת שמובילה לאדישות כלפי השיר הזה. כאילו עד פה היו עליות וירידוץ בשיר ולפתע הכל דומה כמו מישור כמו הקו שמצביע על דופק של אדם חולה כשהוא מת. זה מחליק כמו שלולית. מחליק זה טוב. אבל השלולית זוו שלשלולית מעורבבת. כזו עם דמעות. כזו שמקיאים החוצה ואין סדר במים. כאילו המילים לא יוצאים כחנית או מסודרים כוורד אלה כגוש מעורבב ומסורבל. ולא היה אף פרח, כלומר רגש או מילים אן התפתחות בכדי להגן על הסוף הזה. רק הסחלב הסגור. והעניין שהמלחמה נשארה. התשוקה נשארה. הכל הוכל בין שתי ידיים אנושיות. אבל את הסחלבים משאירים ליד המצבה על הקבר. זה נשאר שם. יחד עם האדם האהוב שמת. כלומר הסוף של הסיפור שלהם הןא איפה שהיא קוברת אותו בראש שלה. ולכן אין יןתר מגע אנושי או הכלה או קבלה ואהבה. יש רק מוות של דברים. והפרחים האלה הכי מסוכנים. וזה המצב הנורא באמת. לא משנה אם אהבה או תשוקה בידיים. כל עוד יש ידיים למסור אליהן

הא ודידשה לגבי ההערה שלך שימחת אותי כרגיל מאוד (: (: (:
אגב יוקי יכול להיות שבעבר רשמת לי תגובה ביקורתית ופגעתי בך בשל כך?

זה יפה. הרעיון שדברים יוצאים מהגרון, כמו הקאה, קצת מזעזע. וכך למרות שזה פרחים, יש בזה משהו לא טוב. אני לא אוהב את המוטיב החוזר של קבירה בסיפורים שלך בזמן האחרון.

היי אוליב:)
עבורי כקוראת גם הזרד וגם הסחלב מסמלים מוות.
זרד יבש וקוצני מבחינתי לא מסמל מרד כפי שאמרת ליוקי, אלה כמישה והידרדרות.
זרד יבש הוא משהו שאין בו עוד שימוש, שהוא כבר איבד את כל חייו וכעת מה שנותר ממנו הוא רק פיסה מוחשית ריקה מחיים.
ולטעמי עניין הסחלבים הלבנים קצת… תלוש? פתאום מופיעה זיקה לתרבות היפנית.
אולי היה עדיף למצוא כמה פרחים שמיוחסים בתרבות היפנית לערכים שניסית להעביר. זה היה יוצר סוג של מסגרת לשיר שהייתה מצליחה לגרום לעיקר, המטרה, לבלוט.
ומדוע הוורד מיועד לאדון והזרד לבחור? יש סיבה כלשהי?
אולי ורד משדר אציליות וחן ולכן עשוי להתאים לאדון… אבל מה לגבי הבחור והזרד?
חייבת שאלה קטנה,
למה השיר כתוב כמקשה אחת? למה לא להציב כל בית בפני עצמו?
אמנם קיים קשר חזק למדי בין הבתים אבל כל אחד מהם יכול גם "לעמוד" כאינדיבידואל. יש סיבה כלשהי?
וקראתי ברפרוף את תגובתך ליוקי! חייבת לציין שאני מתפעלת מכך שאת מצליחה לנתח את שירייך, בדרך כלל יוצרים מאוד מתקשרים להסביר את עצמם.
שירה:)

לכ"ל יקר. ואני חשבתי שאתה אוהב דברים מזעזעים. זה מזעזע בכוונה..שכחתי להתייחס לזה. פרחים מהגרון נשמע ממש מזעזע כמו גידול או משהו שקורה כשהגוף הופך לאורגני לאחר ריקבון. אני לא זוכרת עוד מוטיבים של קבורה שכתבתי אבל אנסה לשים לב לזה מסקרנות. בכל אופן זה עדיין נחמד שחשבת שזה יפה.

שירה :O ממש הוחמאתי שייחסת כל כך הרבה תשומת לב למה שרשמתי. הרשי לי לענות לך. זרד זה משהו זר ועקשן שתולשים מהגינה לכן בעיניי הוא מסמל מרד. פשוט מאוד כי גננים נלחמים בהם. זה נכון שזה גם יכול להזכיר מוות הרבה יותר מסחלב… אבל אין שום דבר פסול ברעיון שבין שני אנשים בשלום אפשר לתת זר ורדים, ובמלחמה זר זרדים. זה אפילן מצחיק מעט. ווהסיבה שזה לא זרוק ככה סתם ושאפשר להבין את זה לדעתי זה כי רשום חנית שמזכירה מלחמה ובנוסף יש הקבלה כמעט מלאה לחלק עם הורד בשורות לאחר מכן. זה מעיד על הקבלה. ודבר נוסף ואולי הכי חשוב, בנוגע לסחלב, אכן לא תיארתי לעצמי שמישהו יזכר לו פתאום בדיוק ביפן. לכן הוספתי שהם מיועדים להלוויה של מישהו יקר. והדמעות בגרון שיוקי הזכירה לראשונה הן באמת יוצאות לאחר הסחלב בשלולית. והסחלב לא נפתח ולא מגיע לזוג ידיים. הוא הולך עם על מה שאהבנו. שזה אכן מזכיר מוות. בכל אופן אהבתי את ההתייחסות שלך לנקודות האלה. הערכתי מה שאמרת על המבנה של השיר וההבחנה הדקה בין אדון לבחור. אכן יש כאן ירידה במעמד. זה לא מיועד לשני אנשים שונים. ובסוף מדובר בכלל על יקירי. כלומר הנקודת מבט של הדוברת כל פעם משתנה. בסוף היא רק רואה את הערך שלו שהוא יקר כי הוא כבר איננו. והשיר כתוב כמיקשה פשוט מאוד כי התרגלתי לזה ואולי אני לא יודעת שאפשר אחרת. התלבטתי אם להפריד אבל ללכת על בטוח נראה לי כמו לחבר. אולי טעיתי

אני הבנתי כך:
את רוצה להחמיא ולדבר רכות(ורד) לאדם שעוקץ אותך
וכשנגמרו הכוחות, את רוצה להחזיר לו את גמולו (זרד)
אך לאחר סיום הריב, רוצה לנחם את עצמך עם כוס סחלב רותח ומהביל, ולשכוח.
אך זה לא עזר, אז אולי תשתי עוד כוס סחלב רותח, אבל הפעם עם קינמון :)

חחחחחחחחח זה די אופטימי כי זה מסביר איך לכל דבר יש תפקיד וכל דבר מכוון ולטובה. המוות בצורה הכי בריאה שלו הןא כזה שגורם לך לשכוח. אולי אחליף בית קפה

אממ את האמת שנדמה לי שהבנתי וזה מדהים פשוט בעיניי ומיוחד.

וואו אוליב התרשמתי מהשיר, מהמשמעות שלו והתרשמתי במיוחד מהמחשבה מאחוריו…
מקנאה על יכולת החשיבה המעמיקה הזו והרבדים הרבים בשירייך.
אהבתי מאוד שהפרחים יוצאים מהגרון כמו הקאה, זה תיאור באמת מזעזע אבל במקום.
בד"כ אני נמשכת לטקסטים שאומרים את הכל באופן ישיר, אבל הפעם ממש עודדת אותי להיכנס לתוך הסיפור הספרותי מאחורי זה, ועל כך-תודה 3>