מסכת בדידות

הוא נכנס לחדר.
פניו היו רגועות.
למרות שידעתי את האמת לא יכולתי להאמין.
מעכשיו..
זה לא יהיה אותו הדבר.
כי כשאני רואה את פניו הרגועות אני נרגעת.
והמסכה הזאת שהוא לובש עוברת גם אליי.
ככה, שנינו יושבים בחדר ומחייכים לעצמנו,
כאילו שהכל מושלם.
בזמן שהכל לא.
אבל הכי קל לברוח מהמציות.
זה כאב לי, אני לא אגיד שלא..
כי כולם היו שם, ביחד
והוא ואני היינו פה, לבד
אבל ככה זה כשהמציות מוצאת אותך..
גם שאתה בחלום הכי רחוק.