מנותצים

כי כשישבת איתי, לא הרגשתי נקי
מ-כל תעצומות הנפש שהשלכת עליי
ובכיתי, כי לא היה מקום כל-כך
לאהבה הקטנה שלי אלייך
והימים חלפו ואת כבר לא כאן
רק רוח מרשרשת נשארה בתריסים
וכל החלומות שלי קרמו עור וגידים
אבל הלב שלי נשאר במקום אחר, שבוי
עם התחנונים שלי אלייך,
שלא תשברי אותו

אבל את שברת את לבי
ואני שברתי את לבך
ונשארנו מנותצים זה בזרועות זו
על אף כל המרחקים
כשהשעון מראה חשכה,
והבדידות חונקת
אני נזכר כמה אהבתי אותך
וכמה אהבת אותי
אבל כבר לא

הגענו לנקודת הרתיחה
בזעם ודם
עד שהאשמנו ופגענו
בשוגג או בזדון
ושתיקתך העמיקה
ולך הפניתי את גבי
להסתדר עם הלב השבור שלי
ב-צל העבר המפואר והבזוי.