מיזמור הלל לך, שינה

שינה. הו, אין עוד דבר נישגב כמוך
הרי אדם , אבירים למודי קרב,
יפלו על דבר אחד
השינה.

כו מתוקה היא נפילה אל בין גבעות סדינים צחורים
כו רכה היא המיטה, חמימה, נעימה בלילות חורף מוקפאים.
בדמעות שליש נופלים אנו אל בין חיבוקה העדין
חומותיה, לבנבנות שמרות עלינו מכל פיגעי עולם.

נשייט לנו בין גליה, נפוחי הנוצות, אל מחוזות נבדלים
ערי חלומות נוצצות. על פינו יקום דבר
מלכי עולם אנו במראות ענן אלו.

לופתת היא בנו, הצטלבותינו אינסופית
בין גבעות הפוך חיינו הם אלמוות
ואנו, נוגעים בנצח

הו, שינה. מה ניפלאת
כי מרוממת את מימנו, ונדיבה את מיכל
אוספת אל בין כנפייך ומשכיחה הכל

מזמורי הלל בפינו,
כי אותך,אלת מגן מאירה
המאצילה עלינו את כוחך
תמיד נוכיר
לעד.
הו שינה, כי לא תכלה אהבתינו.

נ.ב. – על השיר להיקרא במין פאתוס הרואי, גרנדיוזי,לוהב, מלא להט, ו…טוב- חח