מאש לאפר

שני גחלים שלסופם קרובים,
זה כל מה שנישאר מאיתנו,
משפתיו של השני אוויר שואבים,
למען להחיות אש מתנשקים אנו.

האהבה שלנו התיישנה, העונה חלפה מזמן,
אולי נבין כמה יפה הייתה, והיא לרטרו תהפוך,
וזאת לא כי מצאנו לה תחליף, כמוך הייתי נאמן,
אך לא יכול להחזיר את הזמן, או מציאות להפוך.

אני אהבתי אותך יותר ממה שאת הבנת,
חבל שכך הכול נגמר, אך לכל דבר יש סוף,
"אולי גדלנו כבר מהגיל שיכולנו לאהוב", טענת,
"פעם אף לא ידענו כי שיקרנו שנאהב עד לאינסוף".

שני גחלים, עוד קצת ויהפכו לרמץ,
את מעדיפה אותם לכבות בידייך,
בתנועות איטיות אורזת כל חפץ,
מבט אחרון בי ואת נועלת נעלייך.

אולי עוד יכולנו להחזיר את כל מה שהיה,
כמו עוף החול מהאפר לקום לתחייה,
עוד היה שביב אש בשביל לפתור את הבעיה,
ויתרנו ואנחנו אשמים שנתגעגע למה שהיה.