למפתן שפתיי

למפתן שפתיי אתה יושב
הן נושק לסף נפשי
וביופי השתיקה את ידיי לופת
כבערב חמישי.

עיניי הבהירות המתמסרות
ללא טרחה, כמהות אליך
נבלעות בשחור הנפלאות
שצובעות עיניך.