להתרחק

זה אני שיושבת על הקיר.
זה אני שכותבת שיר.
מחר אני אפול ושוב אצליח,
מחר אני ארוויח.

לא אתה ולא אני נזיז את השעון לאחור,
שנינו דומים מדי ונותנים לאגו את הקשר ביננו לשבור.
מה שהיה לא ישוב לעולם.
מה שהיה, היה שקר שלך, וכמו תמיד חיוך שלי אל כולם.

ואני כמו תמימה האמנתי שבליבך הייתי שרויה,
כמו תמימה האמנתי לכל מילה.
אמרו לי ששקרנים משקרים גם לך.
אבל אני האמנתי בך.

יצאנו אז כנגד כל הסיכויים,
קרענו את הגבהים.
ישבנו מרותקים מאחורי המון אנשים.
בהיינו אחת בשני, כך יכולנו לשבת לעולמים.

ואז בה הגל וניפץ את הכל, רסיסים שלי הותכו לכל מקום.
אך אתה נשארת אבן ששתולה באזור של שלום.
אני הייתי קרויה במלחמה.
אתה היית בשמחה.
כי רצת לך לאחרות,
רצת למליון ידידות.

ואז בתוך שניה אתה השתנת,
הפכת לזר ובעניי מתת.
וכולם שם צעקו לי כי אני טועה,
כולם אמרו לי כי אתה נטול שמחה.

אבל לי כבר נמאס מהשקרים,
נמאס מאנשים שמכאיבים.
אז עליך וויתרתי,
לא נלחמתי.

ןאתה עם האגו בשמים,
מחקה כך בתוך המים.
סביבך מיליוני נקבות מרחרחות.
סביבך מליוני פרחות מאופרות.

ואני, פשוטה לא מכוערת, לא יפה.
פעם אמרת שאני כל עולמך.
אבל רק אמרת,
וזאת הבעיה.

היתי שבויה בבועה של קסם נטולת תקווה,
ויתרתי עליך.
אבל הנה באל כוחכי אני שוב כותבת אליך.

תצא ממני, תצאה כבר,
תצא בבקשה.