לב שלי

לב שלי, לב חזק שלי, לב אמיץ שלי.
אצלי השריר הכי חזק זה הלב.
לא הידיים, לא הרגליים, לא הלשון, הלב.
כל פעם נשבר ומתאחה מחדש.
שוב, ושוב ושוב.
אני לא רוצה להעלות לך את האגו יותר מדי.
אני מפחדת לב שלי, אני מפחדת.
מה יקרה אם תישבר ולא תצליח להתאחות?
אם תתרסק כל כך חזק שפשוט תתנפץ לרסיסים, ולא יהיה עוד מה לעשות חוץ מלאסוף את השאריות ולזרוק לפח?
מתי היא תגיע לב שלי?
מתי תגיע האחת המיוחדת הזו שתבין שאתה מיוחד?
זו שתשמור עליך עטוף בצמר גפן, כמו ששומרים על יהלום נדיר.
מתי יסתלקו ממני כל השונאים? כל הרעים?
מתי תגיע זו שלא תפגע בך בחיים, שבעצמה תרצה להגן עליך מכל האנשים?
עוד קצת לב שלי, עוד קצת.
עוד קצת היא תגיע. אני יודעת.
לב חזק שלי, תשרוד עוד טיפה בשבילי. תחזיק מעמד.
אני יודעת שאתה מחכה לאהוב. אבל זה יקרה. אני מבטיחה לך.
תודה לב שלי.
תודה שאתה שלי.