לא בטוחה אם להודות לך…

מבט קר
יד רועדת
כמה מחשבות
ואת רק רוצה לבכות

אמרת לי שיהיה כיף, אהבה
צדקת, אני בטוחה
אבל יש דמעות שלא ניתן לזייף
נשמע קול בכי שקט וסוחף

פרפרים בבטן
חיבוק חם
זוהרת כולך, אחרי המון זמן
ושוב.. כל הכיף נעלם.

ואני, עוד תוהה למה אמרת
"את לא מעריכה את עצמך מספיק"
יש לי שאלה אליך, והיא
אתה מעריך אותי?

הייתי אומרת שכן
הרי אתה כותב לי וכותב
חבל שאני מסתירה
חבל שהראש שלי אוהב

הראש והלב
מחכים רק לך
למבט האוהב והשלו
רוצים רק אותך

אתה לא יודע כלום
כי העדפתי לשתוק
וגם לא תדע.. או שכן,
מעולם לא כאב כל כך לחשוב על כך.

אהבה? תודה לך
מנסה להנות מכל רגע
רק תחזירי לי קצת מהמגע
כואב לי הלב, פועם בחוזקה

פועם בחוזקה שמלחיצה אותי.
ואם הוא יתפוצץ?
"את משוגעת", חשבתי לעצמי
למה אין למחשבות האלו קץ?

אה נכון, כי אתה עדיין פה. עדיין חלק בזה.