זיכרון מהחוף

מסתכלת עליי דרך משקפי השמש.
מסתירה עיני ענבר לוהטות כמו גחליליות ביער .
בוחנת אותי בזמן שאני חושב הרבה ואומר מעט.
הולכת לידי באצילות .
ידה כאילו נתפסת על ידי בחיפזון אבל בדיוק מדהים.
אני מתנשף מהמגע בעורה העדין.
היא סוחבת איתה דברים שלא אוכל לחוות ועדיין עם ראש זקוף ממשיכה.

ואיני מוצא טיפה של פגם
חוץ מכך שהיא לא יכלה לראות את עצמה
ברגעים הכי יפים והנערצים שלה
שהעיניים שלי חזו.