כשישבנו מול האגם

סליחה
אני יכולה להתקשר אלייך?
אתה בטח עסוק,
אני אצלך בהמתן,
עד שנפגש במציאות.

תגיד, איך חוזרים אחורה בזמן?
ומה אם אחזור ולא אעשה מה שעשיתי-
היית מסוגל לאהוב אותי בכל כולך?

היה לנו משהו,
והוא היה גדול.
הרסתי הכל,
הרסתי הכל.

ורק עכשיו הבנתי,
את השברים הרמתי.
ניסיתי לחבר,
כשלי אתה עוזר.

גם אתה ניסית,
לסלוח לי בכח.
החזרת אהבה,
היססת בלא נח.

השברים נפלו ארצה, בפעם השלישית. נגמרו הנסיונות, לבבות עייפים .

איך אפשר לסלוח?
עצוב לי
כואב
דואב לי
הלב

\"אני רוצה לסלוח לך.\"
\"אותך אני אוהב\"
אני לא מאמינה.
אתה סתם כך חושב;

אהבתינו מתפוררת,
אט אט נעלמת
קשה לי להתלות,
על עבר וזיכרונות.

כל הכיף היה רק פעם,
החיוך שלך אז,
כשישבנו מול האגם
היה לך ריח של ורדים
וידך החמימה-

איך יכולתי?
איך ולמה?
אני כל כך אוהבת אותך –

איך בי הבטת
ולי לא היה נעים,
אך ליבי קפץ הרבה,
ולא ידעתי הסיבה.

מתי זה ייגמר?
המחשבות שלי עלייך.
\"את חושבת עליי יותר מדי\".
מה אתה מרים ת\'אף?
שאני אחשוב עלייך? יותר מדי?
(נכון)

אני חושבת עלייך פחות עכשיו, שמח?
רוצה שאתרחק?
אנסה.

אני כבר די רחוקה, ואתה בכלל לא מתלונן…

אני חושבת עלייך כבר קצת מאוד,
זה מה שאתה רוצה?

הכל נגמר
אנחנו כבר לא הם.
אתה למדת איך על ליבך להגן;
ואני, הבנתי מה ליבי רוצה, במעין דיליי שכזה.
(תמיד הייתי האחרונה שמבינה את הבדיחה)

שנסיים את זה?
אני ארגיש כמו אחת שליבה נמחץ על הרצפה,
סוף טרגי בדיוק כמו שמגיע לי, אתה תשתחרר מהמטרד שנקרא אני.

אני מתגעגעת.
אתה עונה לי כשאני קוראת לך, אבל אני מתגעגעת.

אתה פה, אבל אתה בכלל שם.

אתה שם ורק שם.

שברתי את ליבך כל כך הרבה פעמים.
מגיע לך לשבור את לבי.
עשה זאת.
שבור אותו.
קח
הוא שלך.

שבור
שבור
מחץ אותו
זרוק אותו
תירק עליו
תגיד לי לעזוב אותך
תגיד לי שנמאס
תגיד לי שאתה פשוט לא מסוגל לסלוח.
תגיד לי את הדברים שקל לי להאמין להם.
תגיד לי את הדברים הנוראים שאמרתי לך אז.
תפגע בי.
זה לא פייר.
אני רוצה לבכות.
גם אני.