כנפיים שחורות

יצור כה מסתורי,
מתחבא בין הצללים.
עיניו כחולות,
ובגדיו בלויים.
זוג כנפיים שחורות,
מקופלות אל גבו.
אני לעולם,
לא אדע את שמו.
הוא לא מדבר,
רק בעיניו.
הוא לא עונה לשאלותיי,
מלבד בנשיקותיו.
ידי נחרכות סביבו,
בלהט בלתי יתואר.
אך הוא עוזב אותי,
להתמודד עם המחר.
אני לא יכולה לדעת,
אם הוא אי פעם יחזור.
ואני מקווה בכל לבי,
שיוכל לעזור.
ואז יום אחד הוא מופיע,
פורש את כנפיו.
שובה אותי מחדש,
בכוח קסמיו.
אני יודעת שהוא פגוע,
גם בגופו וגם בנפשו.
אני רואה את הצלקות,
שמכסות את כולו.
אני חשה את הסבל,
שמשתקף בעינו.
אני לא יודעת אליו הרבה,
למה הוא לא בא כל יום.
אבל הוא לא מלאך.
אולי הוא בא מהגיהינום…