כמה שרציתי

זה פרץ של אנרגיה שפתאום יוצא,
זה לא נשלט, זה בא גם אם אני לא רוצה,
אני מנסה לשכוח, את מה שהעבר לא נותן,
אני צורח בכוח, בוכה ולא ישן,

ואת, כמה את יפה,
כמה את יפה,
כמה לא שמה לב אלי,

ואני, כמה שאנסה,
כמה שאנסה,
לא תראי אותי ממטר.

זה בא והולך, לא נשאר,
אולי יבוא, אולי מחר,
אני בוכה, אני צועק,
שום דבר כבר לא עוזר.

אני רוצה ואת מקבלת,
אני בוכה ואת מגלגלת,
את השיער באצבעותיך הדקיקות,
מסתכלת עלי, כמעט מרחוק,

זה כמו רעד לא מוסבר,
רטט מנוכר,
משהו כואב נעים,
משהו שבא מבפנים,

ואת, כמה שאת יפה,
כמה שאת יפה,
כמה שאת לא שמה לב אלי,

ואני, כמה שאנסה,
כמה שאנסה,
לא תראי אותי ממטר,

אני בא והולך,
קם ושוכב,
צועק וצוחק,
הולך עם הלב,

ולמרבה ההפתעה,
הלב הולך לכיוון השני,
מתרחק ממך,
ומגופך השמימי,

ואת, כמה שאת יפה,
כמה שאת יפה מבחוץ,
לא אומר שאת יפה מבפנים,

ואני, כמה שטעיתי,
וכמה שרציתי,
שאת תהיי האחת,

אבל את לא היית.