כל פעם נכווה

אתה כל פעם נכווה
מתקרב לאש יותר מדי
מבקש יותר מדי
השפתיים שלך כמו שעווה
הידיים שלך שמוטות
אתה ממשיך לבקש אהבה
גם אם זה גורם לך לבכות

אתה כל פעם נכווה
חווה את אותה אכזבה
יש ימים בהם אתה חושב יהיה בסדר
ותתגבר על העבר
אך לכל נחמה יש סוף
הכל תמיד נגמר אותו דבר

כשהיית מניח ראשך בחיקה
היית מתעטף בשכחה
מפליג בין זרועותיה בחשיכה המתוקה
הכאב היה נמס ומתפוגג
היגון נסוג אל תוך השחור
לרגע הרגשת שיהיה בסדר
שהסבל יעבור
אך לכל נחמה יש סוף
ובסוף תמיד היא את ליבך תשבור