כחול
כחול הוא הצבע שאני זוכר.
ענוג, רך, ומלטף.
הוא הזכיר לי את אותה קוקיה
שבעץ צייצה בכל בוקר שעלה.
הם היו כל כך עמוקים
שיכולתי להרגיש שאני טובע בהם,
בתוך אותו כחול מהפנט.
היא השליכה אותי לים
ונתנה לי לחפש אותו,
גל אחרי גל,
יום אחרי יום.
אני מחפש אחר היהלום האדום, טובע,
מוכן להקריב את נפשי,
והיא עומדת שם בצד מעמידה את חומתה האחורית.
מסרבת לעזור לי.
אני טבעתי והיא הלכה
והצבע הכחול של עינייה הן הדבר האחרון שאני זוכר,
שניה לפני שאבדתי לנצח.
תגובות (4)
זה מדהים! כלכך מדהים! מסוג השירים שכיף לנתח ולחפור עד לפרט האחרון
נהדר.
יפהפייה. אהבתי מאוד את כתיבה והדימוי של עיניה לים כחול ואת הלב ליהלום האדום (אלא אם טעיתי…)
תודה רבה לכולם
מוזמנים לקרוא יצירות נוספות שלי