פשוט ילד

אולי זה שיגעון חולף,
אבל את מה שבמחשבה אתה מהר שולף,
וכמה שקשה לי להתעלם,
אני לא חייבת לגרום לזה להיעלם,
אתה לא בוגר מספיק,
ולפעמים כל כך ילדון שזה מחניק,
אתה מרתיע אותי יותר מכל,
אבל אני יודעת שלאהוב זה לא לשאול,
אני שקועה בעצמי ללא יציאה,
ואם אינני מרגישה כך,
הכל יהרס,
מהתהייה?
או שמה,
מפגיעה?