יום אחד זה יקרה…

יש לי משהו כבר תקופה על הלב
זה יוצר שמחה, עצב, געגוע אך במיוחד כאב
לשכנע את עצמי להפסיק אני מנסה
אבל מבט אחד שהוא מישר אלי אני נמסה
יש הרבה דברים שעוצרים אותי אבל העיקרי זה הבושה,
הההה???? אילו רק ידע מה אני מרגישה…
לפעמים שאני לידו בא לי לשבור את כל הגבולות
להשען עליו, לחבק אותו או אפילו סתם לצאת איתו לבלות
שהוא רק עובר בסביבה הלב שלי דופק כמו משוגע.
ושהוא מסתכל עלי יש לי פעימה חריגה.
יש פעמים שאני מוצאת את עצמי חולמת עליו בהקיץ.
מה הוא חושב עלי בכלל?! אלוואי שהייתי יכולה להציץ!
אני רוצה תמיד לדעת מה קורה איתו בחיים
לשבת, לדבר, לצחוק. פשוט שיהיה לנו ביחד נעים.
רק המחשבה שבשנה הבאה אני כבר לא יראה אותו יותר
כל הגוף שלי מצטמרר ואני נמצאת בעולם אחר
אז אני מייחלת לעצמי להצליח ולהתקדם איתו צעד,
כך שלעט לעט אני עוד אגיע ליעד.
אתם שואלים מה הוא היעד המדובר?!
היעד הוא שהלב "שלנו" יהיה מחובר.
זה לא מחייב שנהיה דווקא ביחד,
זה שאני אוכל לדבר איתו בלי הפחד.
שהחיבור לא יהיה חד צדדי,
זה שהוא תמיד יהיה לצידי.