חיים ואובדן

בדרכים סלולות במקביל הלכנו,
אני מתחת לאופק ואת במרומים.
בשני עולמות כל כך שונים אנחנו,
פעם היינו בנפרד בגורל נלחמים.
את רצת לחיים ושאפת לשחקים.
על יד שמאל שלך נחרט בכאב,
הקו שיכל להפריד בנינו לנצח.

גם לו היינו נולדים בעולם אחר,
הפוך ובלתי אפשרי בו היינו אויבים.
היינו נמשכים זה לזו מכאיבים לאחר,
משמידים זה את זו בלבבות דואבים.
עד הקץ מרגישים את התלות באויבינו.

חמת לב כמו להבה.
בלתי צפויה כמו סערה.
כולך מובעת מאדישותי,
מעוררת בי חיים ורגשות.
עד כמה שוב תעלי אותי,
והקיר שרוט במחשבות.
כי לבד אני מתחת לאופק,
ואת שרויה במרומים.

אנחנו לא שני חלקים משלימים,
בשני עולמות כל כך שונים אנחנו.
אז למה את ואני כל כך תואמים,
כמו חיים ואובדן קיצוניים אנחנו.
כשאת לבד את שרויה במרומים,
ואני מתחת לאופק.

גם לו היינו נולדים בעולם אחר,
הפוך ובלתי אפשרי בו היינו אויבים.
היינו נמשכים זה לזו מכאיבים לאחר,
משמידים זה את זו בלבבות דואבים.
עד הקץ מרגישים את התלות באויבינו.