חזור

הראה לי את פניך
(ואולי גם גופך)
אבהה בהן ללא הפסקה
תן לי כבר להיות שלך

אתה יפהפה, איני יכולה להסיר ממך את עיניי
שפתיך מהפנטות אותי בשלמותן
(למרות שלא כולם חושבים כמוני)
עיניך ממלאות אותי בכל עוונותן
שראו וסבלו ועשו, אך לי לא חיכו.

ידיך,
הן קרות, למה הן קרות
(אולי כי נגעת בלבי הקר וחיממת אותו)
אך לבך התקרר במקומו
וגופך,
דם זולג לאורכו

הגשם מטפטף טיפות טיפות
(כמו דמך)
והנה הוא הפך לגשם זלעפות
(כמו הדמעות על לחיי)

למה הלכת? למה עזבת?
נתת לי להישאר לבד, בעלטה
היית מקור האור היחיד שהיה
(במנהרה החשוכה, הארוכה…)
חזור.