זכרונות

הם מביטים בנו, כל יום, שנה שנה
זכרונות שצרובים במחשבות.
הם כל הזמן משלים אותנו,
מפיחים בנו תקוות.

אהבה – ארבע אותיות ועולם ומלואו,
לפחות בהקשר שלך.
כאב בלתי נסבל וצל גדול,
משתקף אחרייך, לאחר לכתך.

יש לך כינוי אחד ויחיד, שאני משתמשת בו לעיתים,
קוראת אותך יקירי,
כי אתה כמו חרוזים מחוברים בשרשרת פנינים,
יפה עד כלות נשמתי.

ולהגיד "אני אוהבת אותך" שעות בכל יום,
עד שיצרוב לי כל כך על הלב.
זה כמו לא להגיד דבר,
כשאני יודעת שאתה כבר לא אוהב.

הייתי הולכת עד קצה העולם,
עומדת על הצוק הכי גבוה, לאור הירח המאיר.
אם רק היית קורא בשמי בתפילתך,
מבקש מהאחד, שבפעם אחרונה אותי הוא יחזיר.

ואחזור,
ואתה תחזור,
ונתחבק לנו שנינו, לבד, בשתיקה.
כי זה כל כך מפתה יקירי השליו,
להפיח נשמתך בנשיקה.