זוכר, אבא?
זוכר איך שאמרת שאין לי עתיד,
זה שאין לי עתיד בחיים.
זוכר שאמרת שאין כבר תקווה,
חלומות שאין להגשים.
אבל אני לא אבדתי תקווה,
והמשכתי תמיד לנסות.
לא התייאשתי ניסיתי שוב,
ניסיתי להמשיך לקוות.
והינה עכשיו כשאני בת שלושים,
מנהלת חברה מוצלחת.
תזכור שאתה התייאשת ממני,
מבתך הנאלחת.
תגובות (2)
זה יפה מאוד, אבל גם קצר מאוד, אני הייתי מעדיפה שתאריכי את זה כדי שנוכל להבין ולהתחבר יותר. אבל אהבתי מאוד את החרוזים! שלא תיקחי את זה ברע, זה מאוד יפה!
שיר יפה ,אני מסכימה עם התגובה שמעלי, לדעתי יכולת להאריך אותו קצת כדי שנוכל לדמיין יותר טוב את המערכת יחסים של האב והבת.
אבל גם ככה הוא יפה וטעון ברגש ^_^