ושוב אותה מחשבה :כדאי לי לוותר ?

ושוב אותה תמונה מרחפת בראשי
תמונה שלך מחזיק את כף ידי
ושם אנחנו כל כך מאושרים
רק חבל שרק באגדות נמשכים ככה הסיפורים

את ההודעות שלך כבר מזמן מחקתי
שום זכר שם לא השארתי
את התמונה שקנית לי שם בפינה ניפצתי
ואת הדובי לגזרים קרעתי

האהבה שלנו ..היא אבדה
היא לאט לאט ניקרבה אחרי הבגידה
האמון שלי קטן וקטן
ואפשר להגיד שכבר נעלם ואינו עוד קיים

לאט לאט הכל נעלם
אפשר להגיד שמבחינתי הכל כבר תם
הזמן נעצר הזמן עמד
פתאום הרגשתי כל כך לבד

אני צריכה להפסיק את זה ?
אולי כבר שווה לוותר על כל זה
היא מביטה אל הירח בנשימה קטועה
וחושבת לעצמה ?׳ככה זו תהיה אצלי בכל אהבה?׳