והם היו שניים
ואז הם היו שניים
עוטפים עם חיבוק
עד שלא נותרה נשימה
ידיים מחפשות שייכות
עיניים חולמות אהבה
פעימות לבו מאיימות
"עדיין כואב" הוא לוחש
ומניח את ידה על ליבו
והיא שרה לו נשיקות
עד ששָקט
והם היו שניים
מביטים אל נבכי נשמתם
עיניים מצועפות
רואות לב מיוסר
והיא מבקשת בלי מילים
הוא אוחז במותניה
והאדמה נשמטת
וכעת לבד באוויר הצלול
שרועים על ענן מרוגש
אל מול שמיים
אש להבה על פתיתי קרח
הבל פיהם
ארומה של אהבה
ואז הם היו אחד
תגובות (2)
השיר מאד יפה, אך יש בעיה עם הזמנים: בהתחלה כתבת "הם היו" ואז "ידיים מחפשות", וחוזר ושב. את צריכה להחליט – או עבר או הווה. וגם בהתחלה "עוטפים עם חיבוק עד שלא נותרה נשימה" או עטפו, או נותרת. אי אפשר ביחד
אהבתי. במיוחד את ההתחלה. זה קיטשי אבל בצורה יפה כזאת