ואני שוב מרגיש
לשמע קולך המלטף
חדרי ליבי
מלאים אותך
ואני שוב מרגיש
מרגיש את הזריחה
מרגיש את הפריחה
את מגע הקטיפה
את צבע השמחה
על שפת הים, שפתיים לוחשות
בואי ונבנה ארמונות
ובסמטאות החשוכות, נשימות מדודות
בואי ונדליק נרות
ובראותי זוהר פנייך
יופייך משובב נפשי
חיוכך נוגע בי
ואני שוב מרגיש
מרגיש את הזריחה
מרגיש את הפריחה
את מגע הקטיפה
את צבע השמחה
אל תלכי רחוק
אל תברחי לי
היי עמי לנצח
תני ידך בידי
את משלימה אותי
את נותנת לי חיים
את מאחה את השברים
ואני שוב מרגיש
מרגיש את הזריחה
מרגיש את הפריחה
את מגע הקטיפה
את צבע השמחה
תגובות (3)
וואו,
פעם שניה שאני מגיב לך ,וכמו בפעם הקודמת
וואו,
רק הפעם התעלת על עצמיך.
התענגתי.
וואו.
אעזוב את העובדה שזה פשוט מתוק,
ואגיד לך,
שתיארת את הכל בצורה מדהימה ונוגעת ללב.
מה שאני אוהבת בשירים, זה שכשהם נכתבים מתוך כוונה אמיתית, הם מעבירים בי צמרמורות.
וגם אם לא חוויתי את מה שמתואר בשיר שאני קוראת, אני מרגישה חלק מהסיפור שהוא מספר.
כבר הרבה זמן לא נתקלתי בשיר כזה, שנוגע בי באמת.
וזה מסוג השירים האלו.
אין לי שום ביקורת מרושעת להעביר, אני רק מודה לך על שהעלת את היצירה הנפלאה הזו לכאן.
תודה, ריגשת ושימחת.